זמן כיפור

לו היתה לי מכונת זמן, הייתי חוזר 30 שנים לאחור, לערב יום כיפור. אצלנו בבית הכל מוכן לצום. החבושים נעטפים בציפורן שהופכת אותם מירוקים-צהובים לחומים. הצמים יריחו חבוש חום כדי להקל על הצום. בבית של סבתא שלי, יוצאי טורקיה בלוד, היתה סבתא רוקחת מרק עוף עם אטריות וסלט פיאס. סלט ירקות עם מלפפון קלוף, זיתים שחורים ושעועית לבנה חלוטה. לפני הצום שותים תה עם עוגיות "קורבייה" חוליות מתקתקות. בבתי הכנסת במורד הרחוב תישמע תפילת "כל נדרי". הגברים, ואני איתם, היינו צועדים לבית כנסת מרוחק, שם נמצא ספר התורה המשפחתי. סבא היה קונה את הרימונים לקישוט הספר בהכרזות ואנחנו הנכדים היינו מניחים על הספר שהוצא. הלילה יעבור בשקט בשקט. ביום כיפור נתרכז כולנו יחד בסלון ונעביר את השעות הקשות ביחד. לפעמים משחקים במונופול לפעמים בטאקי. לקראת אחר הצהריים תשמע ברכת הכוהנים והרחוב היהודי בלב העיר העתיקה שלנו היה מתמלא בשובל של קבוצות קבוצות אנשים מכוסות בטלית של ראש המשפחה. שירת תפילת הנעילה מבית הכנסת הקטן שליד הבית סוגרת את הצום והשופר מסיים אותו סופית. בבית של סבתא "קפה קון לצה" קפה על בסיס חלב. מתוק וטעים. לחם לבן בקערה גדולה עם שמן ומלח ואי אפשר להפסיק לאכול את מה שיחליק את הבליעה להגוף הצמא והרעב בשמן. ריבות ענבים, חבושים, שושנים ותפוחים על השולחן. מים קרים. עוד מעט יתחילו קולות הרכבים להחזיר הכל לשיגרה. ואנחנו נעשה את הדרך לצידה השני של העיר לסבתא וסבא יוצאי טוניס לאכול מרק עוף חם ו"דאבחייה" - עוף שלם שרק העור הפריך עוטף אותו לצורתו המקורית, ריק מעצמות וממולא חזרה במילוי פשטידתי של תפוחי אדמה וביצים. סבא יחלק פיסות דקות של "אדהם חווט" ביצי דגי בורי מיובשים עטופים בשעווה לבנה שקנה מצרפת. ואנחנו הנכדים היינו אוכלים כמו חתולים. התפוחים העטופים סוכריה אדומה מופיעים שוב גם בסוף הצום, גם בסוכות וגם בשמחת תורה. הנפש נקייה, בלב שמחה. גמר חתימה טובה.